Source 1 Translation
Ms. Jewish Museum of Prague 113, p. 35a (no. 188, second half):
“קונטרס בית כנסת אלטנוישול בפראג”
Also known as “The Altneuschul Memorbuch”
May God remember the soul of the leader, ‘ruler of the people’1 of our holy community here in Prague, who spent most of his days on earth attending to the needs of the public in [good] faith, and [thanks to] his lobbying [they] found shelter in dangerous times. It is he who with honor and glory brought to the house of our Lord a Torah scroll with rods of silver, a Torah curtain and the rest of the holy accoutrements, costing several hundred, and sanctified them. His foot stood on level ground2 and [went on] a straight path. The honorable Rabbi Nathan son of Issachar z”l called Karpel Zak z”l. And because his son- in-law the Rabbi Avinadav (sic) David gave charity for the eternal memory of his soul, by this merit may his soul be bound in the bond of life of Abraham, Isaac and Jacob, Sarah, Rebecca, Rachel and Leah and with the rest of the pure, righteous [men and women] who are in the Garden of Eden. And let us say ‘Amen.’
Source 2 Translation
Ms. Jewish Museum of Prague 82, title page
Pinkas Hazkarat Neshamot, Pinkas Synagogue (1801).
To inform and to notify:
And [because] of what they had seen:3 [they decided] to institute a new pinkas hazkarat neshamot hakedoshim (notebook of commemorations for the holy souls) who are in the earth, may their memory be for a blessing. Who gave of their hearts and brought sacred vessels and sacred vestments as a memory in the sanctuary of the Lord. And they made an explicit condition that their souls (i.e., their names) be remembered on Sabbath and festivals**.** And indeed, in the pinkas hazkarot that was previously in the Pinkas Synagogue from the year 5461 (1701), a book in the form of a scroll, was written about them everything that they vowed and that they donated. And until now the cantor would recite from that pinkas. However, they wrote there at great length what they vowed (i.e., donated), and it is not necessary to recite [all] this, for it is clear to heaven. And it was a great inconvenience to the congregation, and it was also impossible to recite more than two or three hazkarot on a single Sabbath. Because of this, it was impossible – God forbid – to complete the entire pinkas in a single year. And it was also impossible to make any sign [indicating] where the cantor concluded on a particular Sabbath, and where another cantor should begin the following week. Because of this, individuals of unique qualities donated to this synagogue to make this pinkas with signs and narrow slots.4 At the outset, the hazkarot were divided into [paragraphs], marked “a,” “b,” [and so on], a defined portion for each Sabbath with a line of separations between them. And a needle will be as a sign to close and to open. So that the cantor the following Sabbath will begin in the place where the silver needle is fixed. And when he has finished the special portion for that Sabbath, then he will put [the needle] in the slot following it, and in this manner, all the mistakes have been corrected. And in order to beautify it, we wrote inside [the pinkas] everything that belongs and is needed by the cantor at that hour (i.e., at that point in the service). May God be as our helper, and send his messiah quickly in our days, Amen. Renewed by officers, functionaries and assesors, and donated by individuals of unique qualities of the Pinkas Synagogue on the New Moon of Elul in the year 5561 (1801). So states Judah Leib Graf, scribe in Prague.
Source 1 Original Text
Ms. Jewish Museum of Prague 113, p. 35a (no. 188, second half):
“קונטרס בית כנסת אלטנוישול בפראג”
Also known as “The Altneuschul Memorbuch”
יזכור אלקים את נשמת הראש והמנהיג קצין עם לקהילתנו הקדושה פה פראג אשר רוב ימי חייו על האדמה עסק בצרכי הצבור באמונה ובהשתדלותו נכנס בעובי הקורה בעתי’ מסוכני’. הוא אשר הביא בית אלקינו עם גלילי כסף ופרוכת ושאר תשמישי קדושה העולי’ לכמה מאות ועשאם [ספר תורה] לכבוד ולתפארת ס”ת קודש: רגלו עמדה במישור ודרך ישרה הנעלה כמר נתן בר ישכר ז”ל נקרא קרפל זק ז”ל: ובעבור שחתנו האלוף הר”ר אבינדב(!) דוד נתן צדקה בעד הזכרת נשמתו עולמית [תהא נשמתו צרורה בשכר זה תנצב”ה] נשמתו בצרור החיים של אי”ו [אברהם יצחק ויעקב] שרה רבקה רחל ולאה ועם שער צדיקים וצדקניות הטהורי’ שבגן עדן ונאמר אמן.
Source 2 Original Text
Ms. Jewish Museum of Prague 82, title page (preceding p. 1):
Pinkas Hazkarat Neshamot, Pinkas Synagogue (1801).
לידע ולהודיע: מה ראו על ככה. לתקן פנקס חדש הזכרות נשמת הקדושים אשר בארץ המה ז”ל. אשר נדבו לבם להביא כלי קדש ובגדי קדש לזכרון בהיכל יי: והתנו בפירוש להזכיר נשמותיהם בשבתות ובי”ט. ובאמת בפנקס ההזכרות שהיה מקדם בבה”כ פינחס משנת ת’ס’א ל” במגילת ספר כתוב עליהם כל מה שנדרו ונדבו. ועד הנה היה ש”ץ מזכיר בפנקס הנ”ל. אמנם מתוך שכתב שם באריכות מה שנדרו וזה הוא ללא צורך להזכיר כי גליא כלפי שמיא. וגם הוא טרחא דצבורא וגם היה בלתי אפשר להזכיר בשבת א’ כי אם ב’ או ג’ הזכרות. וע”י זה אי אפשר להחזיר חלילה תוך שנה אחת. כי בלא”ה [בלאו הכי] יש כמה שבתות בשנה שאינן מזכירין נשמות. וגם לא היה אפשר לעשות שום סימן באיזה מקום סיים החזן בשבת זה. ואיה מקומו להתחיל חזן האחר בשבת הבא. בגלל כן התנדבו יחידי סגולה בבה”כ הנ”ל ונעשה פנקס הלז בסימני’ ובמצריו. בתחלה נתחלק מספר הזכרות לחלקים בסימן א’ ב’ חלק ידוע לכל שבת במצר מפסיק ביניהם. ויתד תהי’ לך לסימן לסגור ופותח. ובמקום שקבוע היתד של כסף שם מתחיל החזן בשבת ההוא. וכאשר סיים החלק המיוחד לשבת זה אזי ינתן הנ”ל במצר שאחריו וע”י זה נתקנו כל הקלקולים. וכדי ליפות הדבר כתבנו בתוכו כל מה ששייך ונצרך להחזן באותו שעה. והמקום יהיה בעזרינו. וישלח לנו משיחנו במהרה בימינו אמן: נתחדש ע”י אלופים גבאים ומבוררים ונדבת מיחידי סגולה בבה”כ פינחס בראש חדש אלול בשנת תק’ס’א’ לפ”ק. נאום יהודה ליב גראף [סופר] ס’ת’ם’ בפראג.
Footnotes