R. Moses Provenzalo’s Responsum on Tennis

Source 1 Translation

Responsa of R. Moses Provenzalo, #53

*She’elot u-Teshuvot Rabbenu Moshe Provenẓalo zekher ẓaddik ḷi-*vrakha, ed. R. Avraham Yosef Yanni, 2vols. (Makhon Yerushalayim: Jerusalem, 1989), I:84-85.

On the amusement [צחוק] of the ball on Shabbat

Question: Our rabbi, please instruct us whether it is allowed to amuse ourselves with a ball on Shabbat and Holidays, moreover, [is it permitted to do so] in a special building for this purpose here in Mantua outside the city, for we fear that it is a sin.¹ May his honor present his words concerning all the details and facets of the prohibition and permissibility of this issue to him, and we ask to hear Torah from his mouth, for he is like an angel of the Lord of Hosts, etc.²

Response: As we heard the report that the people of the Lord are spreading about³ and their thundering sound in the cycle that repeats every Sabbath and Holidays in the city and outside it, also in the house in the field, placing a ball in a narrow area,⁴ the young lads will thrust it⁵ they will catch it with their hands or in a small bow adorned with strings,⁶ woven with ropes. And this takes place in a location that they rented for those days for a set fee or divided, each day that day’s portion,⁷ they play amuse themselves with it, first as a fun amusement. And they raise bets on it by invito in a foreign language,⁸ as one does with dice, and they challenge one another, be it with a big or small sum, foodstuffs and beverages and other things, and it all became about coins⁹ when they eventually come and settle their debts from their amusements with one. We decided to inquire ways to judge them favorably. We said, perhaps they learned this from their elders, and they thought they were continuing the acts of their fathers¹⁰ for this is how the earlier [authorities] would act, on those sacred days for pleasure and joy, one battalion across from another,¹¹ for the amusement of laughter and wrestling, they run and jump on one another, until the stronger ones win against those against them some foodstuffs. And although it is forbidden to make large strides¹² during those days, this [game] is permitted, as R. Jacob Ba’al haTurim wrote in the name of Semak, “young lads who are enjoying jumping and running on Sabbath, it is permitted.”¹³ And the young lads of our generation are enjoying the amusement of the ball, just as the earlier ones did the amusement of wrestling. For everyone who enjoys does so with their enjoyment, even with crying, like R Akiva.¹⁴ But our justification does not pan out, for the case at hand does not resemble the evidence, and the difference places the earlier ones at an advantage, distinct like that between the prohibited and the licit.

On the issue that was already clarified regarding the predecessors, that they are not transgressing Sabbath with their running; it somewhat resembles the permission rabbis gave to running for the sake of a mitzvah.¹⁵ And those who play with the ball in that specific place out in the field, often they cause it to fall out of the windows and the Holy Sabbath is desecrated by taking out [hotẓa’a] from the private property to the field, which is carmelit [rabbinically considered public property]. And when they bring it back inside the house where they are playing, behold – they are desecrating it again by bringing it in from the carmelit to private property. And if, as they bring it, they stand four cubits [amot] away from where they picked it up, behold there is a third desecration by carrying it four cubits in carmelit. Granted, this prohibition only holds on Sabbath and not on Holidays, nor does it hold in other places, even on Sabbath, if the ball does not leave private property.

But there is also another prohibition there, which applies in every place and time, and that is playing with this object [instrument], for it is no different from a musical instrument, which our sages prohibited to play on, lest it break and he will come to fix it.¹⁶ [gloss: “So says the youth, Eliezer Provenzali, may the Lord preserve him, the grandson of the author of saintly and holy blessed memory: Because I heard those who said that there is no such prohibition now, because they have many of these instruments, and if one of them breaks, they replace it. I said, in support of the words of the aforementioned sage and author, and I state that our sages of blessed memory already said, the sages do not teach their words partially, and just as they forbade navigating in the river lest he prepare a raft out of a barrel, they did not distinguish and prohibited it even if someone has a thousand instruments sometimes, and the same goes here with this instrument of play [toy] and the prohibition stands.”] And renting this place for those days, or to divide the profits of that day in its entirety or partially is forbidden, for it is Sabbath or a Holiday.

Also, the thing they are amusing themselves with is not similar to those earlier ones at all, for those of the public wrestling, they would [each for their part] come to their amusement to enjoy food and drink alone, and they would do it [calculating the sum?] after Sabbath, and they were joyful with the pleasures of friendship, the gain of the winners was not considered financial profit at all, for these were small amounts before them. And the defeated ones, they too, were not begrudging on their monetary loss. For the amount from the total that everyone received was like [,]מקפיד or 5 dinar, a small sum, of the kind that people do not object to/begrudge 4 and therefore no prohibition applies, as in “one may make a lottery for a large versus a small portion if they do not begrudge one another,”¹⁷ which is allowed.

This is not the case with those of the ball, for the winner and the loser lose and win something that one does begrudge. And the whole reason that brought them to this amusement is only monetary profit, which was unimportant for the earlier ones, and for these [youths], it has become the main thing, no doubt it is forbidden because of gambling.¹⁸ [* even on a weekday]

And, needless to say, [it is forbidden] with an ante, as mentioned above, and even if it is in actual foodstuffs and beverages, all the more so when it is in money. And if their amusement is during the sermon, this, too, is a grave evil,¹⁹ and it is forbidden in any event to set [the game] during that time, for even setting a meal for enjoyment is forbidden then [during that time] because of suspension [of Torah] in the study hall.²⁰

In sum, there is no permission for the amusement with the ball on Sabbath and Holidays, only by hand, and not with the aforementioned instruments [gloss: “So says the youth, Eliezer Provenzali, may the Lord preserve him, the grandson of the author of saintly and holy blessed memory: Lest someone say, in Shulḥan Arukh 308, there is a gloss by R. Israel Isserlis: “and there are those who permit, and one should be lenient,” and rule for me like him [kim li ke-ploni]. Moreover, in Bet Yosef there he presented, in the name of the Tosafists, from the first chapter in BT Tractate Beiẓah that it is permitted to carry a ball on Holidays, and so, too, is the law on Sabbath. And that which the great sage Karo adjudicated that it is prohibited, my grandfather went according to his – Karo’s – line of thought, for – with all due respect to the sage Isserles – who wrote that they had the custom to be lenient, I shall say to him – what is this custom, is it an ancient custom that can annul a halakha? And moreover, I say, the Tosafists only allowed to carry the ball by hand and with an instrument, as my grandfather distinguished. Although the sage Karo closed it and prohibited it due to what is written in the Yerushalmi Taanit 4,5: the mountain of Shimon… why was it destroyed, there are those who said because of licentiousness, and there are those who said, they played with a ball.²¹ In addition, there are other prohibitions that follow from this amusement, gambling, and playing during the time of kallah which is the public sermon, for [even] regarding setting a time for a meal of mitzvah for the enjoyment of Sabbath during that time [of the sermon] a family in Jerusalem was uprooted as in the fourth chapter of Gittin²², all the more so for forbidden diversions. May God give me the strength to abolish this evil custom, for the honor of God and his Torah.], and in a location [court] that is not rented to them only for those days. And he [it?] should not leave private property on Sabbath, and [do it for] foodstuffs and beverages, and for small sums, lest they accumulate to an amount that he begrudges, so that the loser not lose from his part more than four or four solidi in a foreign language, and not beyond that. Even if all these conditions are kept, it is only allowed if not during the time of kallah, that is, the public sermon, for one may not set it during that time because of suspension [of Torah] in the study hall for even setting a meal at that time is forbidden for that reason.

So far, we saw the obligation to announce this issue, for the time requires making it known, for the benefit of the public. From now on, those who hear this will listen and stop as we expect of them, they will receive blessing from God, in this world and their soul will rejoice in the world to come²³ He will fill [you] with joy in His presence with eternal pleasures at His right hand.²⁴

So says the young Moshe, son of our master R Abraham Provenzalo of blessed memory

Tuesday the 19th of the month of Teveth, in the year 5320 here in Mantua.

In the following responsum, Provenzalo is asked about the permissibility of playing tennis on Sabbath and holidays. Provenzalo raises six possible issues: taking large strides, renting a court, transferring the ball from private to public property, breaking and subsequently repairing the racket, gambling, and playing during the synagogue sermon. Ultimately, Provenzalo permits playing tennis provided these five prohibitions are avoided. His grandson adds two comments, taking a stricter position.

Beyond its obvious treatment of play, the responsum is especially instructive in treating gambling. Doing so for profit is prohibited on Sabbath, whereas playing for enjoyment (even if some wagers are involved) is allowed. This juxtaposition suggests a definition of leisure as essentially lacking extraneous purpose.

Suggested reading:

Robert W. Henderson, “Moses Provençal on Tennis,” Jewish Quarterly Review, vol.26 (July 1935), pp. 1-6.

Isaac Rivkind, “A Responsum from R. Moses Provençal on Ball Games,” Tarbiẓ, (Summer, 1933), pp. 366-376.

Source 1 Original Text

Responsa of R. Moses Provenzalo, #53

*She’elot u-Teshuvot Rabbenu Moshe Provenẓalo zekher ẓaddik ḷi-*vrakha, ed. R. Avraham Yosef Yanni, 2vols. (Makhon Yerushalayim: Jerusalem, 1989), I:84-85.

‫שאלות ותשובות רבנו משה פרובנצלו זצ״ל‬

‫(ערך ר׳ אברהם יוסף יאני (מכון ירושלים, תשמ״ט‬

‫סימן נג‬

‫שאלה: ילמדנו רבינו, אם מותר לצחוק בכדור בשבת וי״ט, ומה גם בבית המוכן לכך פה מנטובה חוץ לעיר, כי חוששים אנו להם מחטאת. יבא נא דבר מעכ״ת על כל פרטי וצדדי האיסור וההיתר בזה אצלו, ותורה נבקש מפיהו כי מלאך ה׳ צבאו׳ הוא.‬

‫תשובה: כאשר שמענו השמועה מעבירים עם ה׳ וקול רעמם בגלגל החוזר תמיד בשבתות ויו״ט תוך העיר וחוצה לה, גם בבית שבשדה, שם כדור אל ארץ לא רחבת ידים, ינידוהו הבחורים יקלעוהו בכף או בקשת קטנה מעולפת נימין מסורגת חבלים. וזה במקום ששכרו להם לאותם הימים בשכר קצוב, או לחלק בריוח דבר יום ביומו, מצחקים בו דבר מסויים לעיקר הצחוק בתחלה, ומעלים עליו באינויט״ו בלע״ז כמנהג בקוביא, ונוצחים זה את זה אם מעט ואם הרבה, אוכלים ומשקים ושאר הדברים, וכלם נעשים להם דינרים בבואם לחשבון על צחוקם ביניהם לאחר זמן. כן ראינו לבקש צדדין לדון אותם לכף זכות. אמרנו, אולי מזקנים התבוננו והיו בעיניהם כאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, שכך היו ראשונים עושים, בימים ההם מקראי קדש לעונג ושמחה, מערכה מול מערכה כצחוק התפיסה והאביקה, רצים וקופצים איש על רעהו, עד שהגוברים מהם נוצחים לחלק שכנגדם מענייני אכילה דבר מה. ועם היות הימים ההם אסורים בפסיעה גסה, הדבר מותר כמו שכתב בעל הטורים בשם סמ״ק: בחורים המתענגים בקפיצתם ומרוצתם בשבת מותר. ונמצאו בחורים אלו בדורנו זה מתענגים בצחוק הכדור, כמו הראשונים בצחוק אביקה. כי כל מתענג ברצונו מתענג ואפילו בבכיה כר׳ עקיבא. אבל לא עלתה יפה זו התנצלותם בידינו, שאין הנדון דומה לראיה, ויש יתרון לראשונים מהם בהבדל ביניהן מבואר כבין האסור ובין המותר.‬

‫וזה שכבר נתבאר בקודמים ההם שלא היו מחללים שבת במרוצתם, ודומין קצת מה מפאת היתרם לרבנן דרהטי לפרקא. ואלו המם המשחקים בגדור במקום הידוע בשדה שם, פעמים רבות יוציאוהו מן החלונות ונמצא ש״ק מתחלל בהוצאה ההיא מרה״י לשדה שהוא כרמלית. וכאשר יביאוהו משם אל תוך הבית ששוחקים בו, הרי חלול שני בהכנסה מכרמלית לרה״י. ואם מדי הביאם אותוף יעמדו בשדה שם חוץ לד׳ אמות ממקום עקירתו, הרי חלול שלישי בהולכת ד׳ אמות בכרמלית. האמנם כי איסור זה הוא שם בשבת בלבד ולא בי״ט, גם לא בשאר מקומות אפי׳ בשבת, שאין הכדור יוצא בהן מרה״י. אבל עוד שם איסור אחר כולל בכל מקום ובכל זמן מהם, והוא הצחוק בו בכלי ההוא דלא גרע מכלי שיר שאסרו חכמים לנגן בו, שמא יתקלקל ויבא לתקנו.* ושכירות המקום לימים ההם וכן לחלק בריוח של אותו היום כלו או קצתו אסור שהרי הוא שבת וי״ט.‬

‫גם בדבר שצוחקים עליו לא דמו אלו לראשונים כלל, כי המה אנשי האביקה ברבים. היו לכל חלק באים בצחוקם להתענג בו על עסקי אכילה ושתיה בלבד, ועושים אותם אחר השבת, ושמחים בהם שמחת מרעות, לא יחשב נצוחם אצל הנוצחים הרווחת ממון כלל, כי מעט היה לפניהם. והמנוצחים גם הם לא היו מקפידים על הפסד הממון. כי היה חלק המגיע מכללו לכל א׳ מהם כמו ד׳ וה׳ דינרים דבר מועט, דלא עבידי אינשי למפקד עלייהו ולא היה שם מקום איסור כמפיסים מנה גדולה כנגד קטנה בשאינן מקפידין שהוא מותר. לא כן אלו בעלי הכדור, כי הנוצח והמנוצח מהם מפסיד ומרויח דבר שמקפידים עליו. וכל עצמן אינם באים אל הצחוק ההוא אלא על הרווחת הממון שהיה עניינו טפל לראשונים, והנה הוא העיקר אצלם, אין ספק בו שאסור משום קוביא. ואין צריך לומר בהעלאה הנ״ל ואפי׳ בעניני אכילה ושתיה ממש, כ״ש שנעשים דמים להם. ואם בשעת הדרשה יהיה צחוקם, גם זו רעה חולה, ואסור עכ״פ לקובעו באותה שעה, שאפילו לקבוע סעודה לעונג אסרו בה מפני ביטול בית המדרש.‬

‫כלל העולה מהדברים, אין היתר בצחוק הכדור בשבת וי״ט אלא ביד ולא בכלים הנזכרים** ובמקום שאינו מושכר להם לאותן הימים בלבד. ולא יצא מרה״י בשבת ומענייני אכילה ושתיה, ודבר מועט שלא יגיע לכדי קפידה, עד שלא יפסיד המפסיד בחלקו יותר מארבעה או ד׳ דינרים סולדי בלע״ז לא זולת. גם עם שמירת כל התנאים אלו אינו מותר בהם אלא שלא בשעת כלה היא הדרשה ברבים, שאין לקובעו באותה שעה מפני ביטול בית המדרש, שאפילו קביעת סעודה אסרו בה מפני כן.‬

‫עד כאן ראינו חובה עלינו להודיע בדבר זה, לפי מה שהשעה צריכה להודעתו, כדי לזכות את הרבים. מעתה השומעים ישמעו וחדל יחדלו כאשר קוינו מהם ישאו ברכה מאת השם בעוה״ז ותתענג בדשן נפשם לעוה״ב שובע שמחות את פניו נעימות בימינו נצח.‬

‫נאם הצעיר משה בכמ״ר אברהם פרובינצאלו ז״ל‬

‫יום שלישי תשעה עשר לחדש טבת שנת חמשת אלפים ושלש מאות ועשרים ליצירה פה מנטובה.‬

‫*הגה״ה: אמר הצעיר אליעזר פרובינצלו יצ״ו נכד הגאון המחבר זצוק״ל: מפנ ששמעתי אומרים כי אין עתה איסור זה מפני שיש להם הרבה מאותם כלים ואם ישבר הא׳ השנים יעמדו נגדו. אמרתי לסייע דברי הגאון המחבר הנ״ל, ואומר כי כבר אמרו ז״ל חכמים לא נתנו דבריהם לשיעורים, וכאשר אסרו השיטה בנהר גזרה שמא יתקן חבית של שייטים לא חלקו ואסרו אפי׳ אם יהיה לאחד אלף כלים פעמים, כן הדבר הזה בכלי צחוק הכדור, ואסור במקומו עומד, ע״כ.‬

‫** הגה״ה: אמר הצעיר אליעזר פרובינצלו יצ״ו: שמא יאמר אומר בש״ע סימן ש״ח כבר באה הגהת החכם איסרלין ז״ל ״ויש מתירים ונהגו להקל״ וקים לי כפלוני. ומה גם כי בבית יוסף שם הביא בשם התוספות מפרקא קמא דביצה שמותר לטלטל הכדור בי״ט וה״ה בשבת ומה שפסק החכם המופלא קארו שאסר דלשיטתיה אזיל החכם המופלא זקני זצוק״ל, כי במחילה מכבוד החכם איסרלין ז״ל במה שאמר ונהגו להקל אומר אליו מהו מנהג זה, וכי מנהג ותיקים הוא לבטל הלכה. ועוד אומר אני, שעד כאן לא התירו התוספות כי אם לטלטל הכדור ביד אבל לא בכלי, כחלוק הגאון זקני זצוק״ל. עם כי הגאון קארו סתם ואסר מהא דהירושלמי טור שמעון למה חרב כו׳ ויש אומרים שהיו מצחקים בכדור, מצורף לכמה אסורים הנמשכים מהצחוק הנ״ל מהקוביא ובשעת כלה היא הדרשה ברבים, שעל קביעות סעודת מצוה לעונג שבת בשעתה נעקרה משפחה בירושלים כבפרק השולח גט לאשתו דף ל״ח, צחוק האסור לא כל שכן. מי יתן אתי אל ואוכל לבטל המנהג הרע הזה לכבוד ה׳ ולתורתו עד כאן.

Footnotes

See Rashi, there:

‫כדור. כשור מקף ורבותינו פירשו לשון כדור שקורין פלוט”א בלע”ז שזורקין אותו ומקבלין מיד ליד:‬‎

(‫כַּדּוּר‬‎), like a surrounding wall. Our Rabbis, however, explained it as an expression of a ball, which they call ‘pelote’ in French, which is tossed and caught from hand to hand.